לפעמים, אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה כאילו אני באיזה סרט... או ספר... או משהו כלשהו עם צופים. כאילו צופים עליי וזה לא שאני רוצה את זה... והכוונה היא לא שאני נמצאת באח הגדול או משהו כזה. כאילו אני מדמיינת שרואים אותי בדברים שאני עושה, אנשים שאני מכירה. בעיקר אנשים שהייתי רוצה מהם הערכה. בכללי אני דיי נואשת להערכה. זה הרגשה קצת מפחידה גם לפעמים, לפעמים באלי לעשות משהו כשאני לבד, משהו שאני לא רוצה שאנשים ידעו, אולי מפחד שהם לא יעריכו את זה או אותי בגלל זה. ובסוף אני גם לא עושה אותם... אני כאילו מתביישת ועצורה גם כשאני לבד. ואני לא מצליחה לצאת מזה... לפעמים אני גם מנסה ממש חזק, זה לא עובד. זה עוד איזשהו פאק שיש בי... עוד אחד מתוך הרשימה הארוכה. אני יודעת שאף אחד לא רואה, אבל בכל זאת, ההרגשה הזאת רודפת אותי. מה לעשות.
מזמן לא כתבתי... וגם קצת שכחתי מפה כבר, אבל הרגשתי שזה חסר לי אז החלטתי לבוא לשפוך עוד קצת רגשות. באמת שזה משפיע עליי. אני נהיית קצת מדוכאת אחרי הרבה זמן שאני לא כותבת כלום. אני במילא לחוצה, אז מה קורה כשיש עוד דברים שלא משתחררים לי מכל הבלאגן, מפחיד שזה יתפוצץ ואני יאבד שליטה. אני תמיד חייבת שליטה, אם לא אני משתגעת כבר.
לפעמים, אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה כאילו אני באיזה סרט... או ספר... או משהו כלשהו עם צופים. כאילו צופים עליי וזה לא שאני רוצה את זה... והכוונה היא לא שאני נמצאת באח הגדול או משהו כזה. כאילו אני מדמיינת שרואים אותי בדברים שאני עושה, אנשים שאני מכירה. בעיקר אנשים שהייתי רוצה מהם הערכה. בכללי אני דיי נואשת להערכה. זה הרגשה קצת מפחידה גם לפעמים, לפעמים באלי לעשות משהו כשאני לבד, משהו שאני לא רוצה שאנשים ידעו, אולי מפחד שהם לא יעריכו את זה או אותי בגלל זה. ובסוף אני גם לא עושה אותם... אני כאילו מתביישת ועצורה גם כשאני לבד. ואני לא מצליחה לצאת מזה... לפעמים אני גם מנסה ממש חזק, זה לא עובד. זה עוד איזשהו פאק שיש בי... עוד אחד מתוך הרשימה הארוכה. אני יודעת שאף אחד לא רואה, אבל בכל זאת, ההרגשה הזאת רודפת אותי. מה לעשות.