עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אז שלום לכם אני...לא משנה. בת16. אממ... מה אני יכולה להגיד על עצמי? דבר ראשון אני לא כותבת בלוג כי אני ממש טובה בכתיבה או משהו כזה... אז תסלחו לי (אם אתם רוצים)
זה פשוט פריקות שאני צריכה לפעמים. לא בכוונה לעניין אף אחד. תסלחו לי אם אני יוצאת טיפה דיכאונית פשוט יוצא לי לכתוב בעיקר במצבים כאלה. זהו בעיקרון.
חברים
Here To LovecosmicBFFMeshitimtam
ציטוטים\מוטואים שאהבתי

"גישה היא דבר קטן שעושה שינוי גדול"

"אין כל רע בשינוי כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון"

"תמיד תהיו עצמכם, אלא אם כן זה פאדיחה D;"

"כאשר דלת של אושר ננעלת נפתחת אחרת. אך לפעמים אנו מתבוננים בדלת הנעולה זמן כה רב עד כי אין אנו רואים את זו שנפתחה"

"כישלון הוא רק הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר"

"מילים שאינן תואמות למעשים הן לא חשובות"

"תן לעולם לשנות אותך, כדי שתוכל לשנות את העולם"

"לפעמים לא צריך לחפש רחוק כי הפיתרון נימצא קרוב"

"יש המטביעים את צרותיהם - ויש המלמדים אותם לשחות"

"אל תתכחש לשגעונות שלך - זה מה שעושה אותך מיוחד" (מסכימה עם זה לגמרה חחח)

"חנונים לוקחים הכל ללב, גם את המכנסיים.."

"אל תבכה כשמשהו נגמר-תשמח כי זה בכלל קרה. "

"לפני שתמצאי את הנסיך, עלייך לנשק הרבה צפרדעים (;"

"dont worry, be happy (:"

"דקה שעוברת,לעולם לא חוזרת"

סתם כמה שאהבתי... אני יוסיף כשיהיו לי עוד (:
לפעמים זה מעודד


אתגר שלקחתי על עצמי


לא העצה הכי טובה שלי


)=

עצוב שזה עובר לי בראש פשוט ככלל יום
חייבת ליישם את זה


מחשבות שעוברות ברגע

09/01/2014 16:56
אנונימיץ
מזמן לא כתבתי... וגם קצת שכחתי מפה כבר, אבל הרגשתי שזה חסר לי אז החלטתי לבוא לשפוך עוד קצת רגשות. באמת שזה משפיע עליי. אני נהיית קצת מדוכאת אחרי הרבה זמן שאני לא כותבת כלום. אני במילא לחוצה, אז מה קורה כשיש עוד דברים שלא משתחררים לי מכל הבלאגן, מפחיד שזה יתפוצץ ואני יאבד שליטה. אני תמיד חייבת שליטה, אם לא אני משתגעת כבר.
לפעמים, אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה כאילו אני באיזה סרט... או ספר... או משהו כלשהו עם צופים. כאילו צופים עליי וזה לא שאני רוצה את זה... והכוונה היא לא שאני נמצאת באח הגדול או משהו כזה. כאילו אני מדמיינת שרואים אותי בדברים שאני עושה, אנשים שאני מכירה. בעיקר אנשים שהייתי רוצה מהם הערכה. בכללי אני דיי נואשת להערכה. זה הרגשה קצת מפחידה גם לפעמים, לפעמים באלי לעשות משהו כשאני לבד, משהו שאני לא רוצה שאנשים ידעו, אולי מפחד שהם לא יעריכו את זה או אותי בגלל זה. ובסוף אני גם לא עושה אותם... אני כאילו מתביישת ועצורה גם כשאני לבד. ואני לא מצליחה לצאת מזה... לפעמים אני גם מנסה ממש חזק, זה לא עובד. זה עוד איזשהו פאק שיש בי... עוד אחד מתוך הרשימה הארוכה. אני יודעת שאף אחד לא רואה, אבל בכל זאת, ההרגשה הזאת רודפת אותי. מה לעשות.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
no music=no life


עצוב אבל זה ככה


\:


הלוואי שהן היו...


מחכה ליום הזה


)=


just cute


חבל שלא כולם מבינים...


כל כך אני