עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אז שלום לכם אני...לא משנה. בת16. אממ... מה אני יכולה להגיד על עצמי? דבר ראשון אני לא כותבת בלוג כי אני ממש טובה בכתיבה או משהו כזה... אז תסלחו לי (אם אתם רוצים)
זה פשוט פריקות שאני צריכה לפעמים. לא בכוונה לעניין אף אחד. תסלחו לי אם אני יוצאת טיפה דיכאונית פשוט יוצא לי לכתוב בעיקר במצבים כאלה. זהו בעיקרון.
חברים
Here To LovecosmicBFFMeshitimtam
ציטוטים\מוטואים שאהבתי

"גישה היא דבר קטן שעושה שינוי גדול"

"אין כל רע בשינוי כל עוד הוא נעשה בכיוון הנכון"

"תמיד תהיו עצמכם, אלא אם כן זה פאדיחה D;"

"כאשר דלת של אושר ננעלת נפתחת אחרת. אך לפעמים אנו מתבוננים בדלת הנעולה זמן כה רב עד כי אין אנו רואים את זו שנפתחה"

"כישלון הוא רק הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר"

"מילים שאינן תואמות למעשים הן לא חשובות"

"תן לעולם לשנות אותך, כדי שתוכל לשנות את העולם"

"לפעמים לא צריך לחפש רחוק כי הפיתרון נימצא קרוב"

"יש המטביעים את צרותיהם - ויש המלמדים אותם לשחות"

"אל תתכחש לשגעונות שלך - זה מה שעושה אותך מיוחד" (מסכימה עם זה לגמרה חחח)

"חנונים לוקחים הכל ללב, גם את המכנסיים.."

"אל תבכה כשמשהו נגמר-תשמח כי זה בכלל קרה. "

"לפני שתמצאי את הנסיך, עלייך לנשק הרבה צפרדעים (;"

"dont worry, be happy (:"

"דקה שעוברת,לעולם לא חוזרת"

סתם כמה שאהבתי... אני יוסיף כשיהיו לי עוד (:
לפעמים זה מעודד


אתגר שלקחתי על עצמי


לא העצה הכי טובה שלי


)=

עצוב שזה עובר לי בראש פשוט ככלל יום
חייבת ליישם את זה


אתה לא תבין
21/09/2014 20:14
אנונימיץ
אתה לא מבין שכשאני פותחת לפנייך את הקשיים שלי ואתה רק מזלזל ואומר שאני מתלוננת סתם זה לא עוזר?

אני מבינה שזה קשה להבין כשאתה לא במקום הזה ובחיים לא חווית את הקושי מהסוג הזה אבל אתה לא יכול לפחות לנסות?

וגם אם אתה לא יכול

תבין שאני לא אומרת סתם, זה קשה לי זה חזק ממני כשאתה לא מאמין לי זה רק מחליש אותי עוד

אתה לא יודע שכל סיגריה מזדיינת שאני מעשנת אני רק מרגישה כמה זה הורג אותי אתה לא מבין שכל סיגריה אני שונאת את עצמי יותר ואני אומרת לעצמי שהלוואי שזאת תהיה האחרונה.

כשאתה מתרחק ממני אתה חושב שזה עוזר אבל זה רק גורם לי להרגיש יותר לבד

כשאני מרגישה לבד אני בורחת אל זה אין מה לעשות זאת אני וזה כבר חלק ממני זה השנאה של חיי אבל גם החברה הכי טובה שלי, כשקשה לי היא תמיד שם ותמיד עוזרת הלוואי שהייתה לי חברה כזאת אחרת.
0 תגובות
מה עובר לי בראש(?!)
08/02/2014 22:16
אנונימיץ

אני שמה לב שאמא שלי מדכאה אותי. היא הבנאדם האחרון שאני רואה בערב, והראשונה בבוקר, כמעט תמיד. עם אבא זה שונה.

וזה לא שאמא רעה, גם כשהיא טובה ומבינה, היא מבינה יותר מדי, וזה מדכא אותי גם.

כל פעם שאני חושבת לעצמי, אני מדכאת את עצמי. כנראה אני דומה לאמא.

אבל בכל מקרה, כשאני כותבת פה זה יוצא רק כשאני בחרא מצב רוח, אז עכשיו משהו אחר.

חשבתי בזמן האחרון... למה אני עושה דברים. זאת אומרת, מה מניע אותי לעשות דברים טובים בכלל? זה המוסר שלי? המצפון? ומה ההבדל בכלל? אני לא יודעת אם הדברים האלא קיימים. אני ילך וינחם חברה כשהיא עצובה, זה ברור. אבל למה? באמת תבשביל שהיא תרגיש יותר טוב? או בשביל שאני ירגיש יותר טוב עם עצמי? אני יגיד... הינה אני חברה טובה, אני בנאדם טוב. שזה אומר שאני חושבת על עצמי ולא עלייה. או שאני רוצה שזה יחזור אליי כשלי לא יהיה טוב, או לפחות כשהיא תשים לב לזה. ושוב זה על עצמי. איך אפשר לחשוב על אחרים כשאני לא באמת מרגישה מה שהם מרגישים. זה דיי אנוכי, ואני גם משכנעת את עצמי לפעמים שזה בשביל אחרים ולא בשבילי. אבל מה אני יעשה, כשחושבים על זה, כל אחד חושב רק על עצמו. הוא מבין אחרים בשביל שיחשיב את עצמו כאחד שמבין ורגיש.

זה מביא אותי למחשבה שאף אחד הוא לא באמת בנאדם טוב. באמת שזאת מחשבה מוזרה.

0 תגובות
מחשבות שעוברות ברגע
09/01/2014 16:56
אנונימיץ
מזמן לא כתבתי... וגם קצת שכחתי מפה כבר, אבל הרגשתי שזה חסר לי אז החלטתי לבוא לשפוך עוד קצת רגשות. באמת שזה משפיע עליי. אני נהיית קצת מדוכאת אחרי הרבה זמן שאני לא כותבת כלום. אני במילא לחוצה, אז מה קורה כשיש עוד דברים שלא משתחררים לי מכל הבלאגן, מפחיד שזה יתפוצץ ואני יאבד שליטה. אני תמיד חייבת שליטה, אם לא אני משתגעת כבר.
לפעמים, אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה כאילו אני באיזה סרט... או ספר... או משהו כלשהו עם צופים. כאילו צופים עליי וזה לא שאני רוצה את זה... והכוונה היא לא שאני נמצאת באח הגדול או משהו כזה. כאילו אני מדמיינת שרואים אותי בדברים שאני עושה, אנשים שאני מכירה. בעיקר אנשים שהייתי רוצה מהם הערכה. בכללי אני דיי נואשת להערכה. זה הרגשה קצת מפחידה גם לפעמים, לפעמים באלי לעשות משהו כשאני לבד, משהו שאני לא רוצה שאנשים ידעו, אולי מפחד שהם לא יעריכו את זה או אותי בגלל זה. ובסוף אני גם לא עושה אותם... אני כאילו מתביישת ועצורה גם כשאני לבד. ואני לא מצליחה לצאת מזה... לפעמים אני גם מנסה ממש חזק, זה לא עובד. זה עוד איזשהו פאק שיש בי... עוד אחד מתוך הרשימה הארוכה. אני יודעת שאף אחד לא רואה, אבל בכל זאת, ההרגשה הזאת רודפת אותי. מה לעשות.
0 תגובות
זיוף של עצמי
09/11/2013 21:50
אנונימיץ
אני מנסה להיזכר מתי צחקתי בפעם האחרונה...אבל לא סתם גיחוך, או צחוק לא אמיתי, מה שהצלחתי לפתח לרמות מקצועיות בזמן האחרון : צחוק אמיתי לגמרה, מהלב, שיוצא גם בלי מאמץ או חיוך מאולץ. אני מפחדת שאני כבר לא זוכרת איך עושים את זה בכלל. אני רואה אנשים צוחקים ככה בתמימות. איי הקנאה.  זה לא משהו ספציפי שקרה, לא טראומה שקרתה בבום, אולי הטראומה נצברה עם הזמן... יותר כמו משהו שציפיתי לו הרבה זמן, שלא הגיע, שהדרדר לגרוע יותר. ההרגשה הזאת שאני מרגישה כל יום, מתי זה כבר ישתנה? מתי אני ישתנה? אני יצליח להשתנות? אולי אני בכלל מצפה מכולם להשתנות מסביבי... שאני יתעורר ויהיה טוב. לא ניסיתי להסביר את זה אף פעם. אף אחד לא יבין. גם אתם לא תבינו אבל אני ישמח בכל זאת לתגובות. תודה שקראתם
1 תגובות
להשתנות
05/10/2013 12:56
אנונימיץ
למה זה מרגיש ככה? למה זה כל כך קשה? למה כל אחד צריך ולהקשר כל כך למה שיש לו...וכשמגיע השינוי הוא קשה מדי.
אומרים ששינוי יכול להיות לטובה, אבל כל פעם שמשהו משתנה, הוא מאבד קצת ממה שהוא היה לפני, והאבדה יכולה להיות גדולה מאוד... אולי יותר ממה שהצלחת בעצם להשיג.
לרוב יש רצון להשתנות... אבל יש בזה משהו נורא מרתיע, אפילו מפחיד... ואם זה לא יהיה ניתן לשינוי חזרה? אם זה לא יהיה מספיק מרצה? 
אבל עם כל זה, יש גם פספוס בלא להשתנות. להישאר אותו דבר. אולי יכל להיות יותר טוב? הרבה יותר טוב אולי? 
לא משנה מה נעשה... קיים פספוס במה שלא קרה ולא יקרה.
איזה עולם דפוק...\:

9 תגובות
חזרתי, וזה הזמן שלו ללכת
23/09/2013 13:34
אנונימיץ
יושבת בחדר, מסתכלת על הדף הריק ומנסה להעביר אליו מחשבות, אחרי הרבה זמן שלא כתבתי פה. חבל, קיוויתי שאולי הפעם הוא לא הדבר הראשון שיקפוץ לי לראש, ויהרוס לי את המצב רוח בשנייה. הוא השתנה, אני השתניתי, שנה חדשה, אבל המחשבות-אותן מחשבות, גם שלו לצערי.
Memories are the only thing that don't change when everything and everyone else does. 
שמעתי את המשפט הזה לא מזמן, הוא כל כך נכון. וזה כל מה שנשאר לי. אנחנו כבר לא מדברים, הוא כבר אפילו לא מסתכל עליי בדרך שונה יותר, כמו שהיה נדמה לי שהוא מסתכל. אנחנו לא באותה הכיתה ומרגישים את המרחק. 
הגורל לא היה בעדנו אף פעם, אולי זה באמת לא היה צריך לקרות ואני יבין מה בעתיד, אני מקווה.
מה שנשאר לי זה הזיכרונות, מהרגעים הקטנים שצחקנו ביחד, סודות שהוא סיפר לי, מבטים, חיוכים, אני מתגעגעת לזה כל כך. אולי אני יכולה להחזיר את הדברים האלא, אבל זה לא יספיק לי : אני תמיד רציתי יותר, מה שאני יודעת שלא יקרה. אני מנסה לשכוח אותו, מה שקשה, אבל עם הרבה כוח רצון אפשר להשיג הכל לא? נחיה ונראה

אני מאוד אשמח לתגובות
9 תגובות
חרדות
01/07/2013 21:15
אנונימיץ
יש לי חרדות. הנה אני מודה בזה עכשיו. אבל זה לא עוזר לי. אני צריכה עזרה, אני לא יודעת מה לעשות.
זה מגביל אותי בכל כך הרבה דברים! אני מפחדת ללכת ברחוב... כל איש שאני רואה אני נלחצת... כל מכונים שעוברת הלב שלי קופץ, אולי היא תעצור? יעשו לי משהו? יפגעו בי? 
אני חייבת עזרה.
מי שאני מספרת לו במציאות אומר שאני פשוט יתגבר... שזה לא רציני.
הם לא יודעים מה עובר עליי ביפנים, אף אחד לא מבין, אני לא יודעת כבר למי לספר.
לא לוקחים אותי ברצינות. אף אחד לא מבין.
הליכה קצרה, של רבע שעה, ברחוב עם אנשים והרבה מכוניות שנוסעות, ב9 בבוקר, לבד, מפחידה אותי פחד מוות. רק מהמחשבה על זה גורמת לכל השרירים שלי להתכווץ מפחד.
ובכל זאת אני יודעת שאני יעשה את זה. אני ילך מהר, כמעט ירוץ, ינסה למשוך הכי פחות צומת לב שאפשר, ינסה ללכת במקומות שנשים אחרות מסתובבות בהם, מהן אני לא מפחדת.
אני יעשה את זה, אבל עדיין, זה לא נורמאלי! זה לא אמור להיות ככה... אני לא יודעת מה לעשות, זה לא בריא לחיות בפחד, זה לא כיף, זה מלחיץ, אני ממש ממש צריכה עזרה.
אני אולי לא מראה את הצורך הזה במציאות, אף אחד לא יודע מה עובר עליי.

בבקשה תגיבו! אני חייבת מישהו לדבר איתו על זה, אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי

14 תגובות
גורל
01/07/2013 00:35
אנונימיץ
תגידו, אתם מאמינים בגורל? אולי זה הגורל שמרחיק אותו ממני? אפילו בדברים הכי קטנים וטיפשיים... אולי בגלל זה כל פעם אני מתחברת לפייס והוא בדיוק הלך? או בדיוק אחרי הוא מגיע? בגלל זה הטלפון שלי התקלקל בדיוק לפני שהוא רצה להזמין אותי אליו? אני לא מבינה... למה רע שנהיה קצת ביחד? אולי כי זה יפגע בי... הרגשות שלנו לא תואמים... אבל קשה לי להיות רחוקה ממנו. מי יבין?

תודה על ההקשבה... אני ממש ישמח לתגובות♥
3 תגובות
להעלם
29/06/2013 14:36
אנונימיץ
לפעמים מתחשק לי פשוט להעלם, להמחק לקצת ואז לחזור.
אני לא יודעת למה... אני יודעת שזה מוזר... אני לא סיפרתי את זה בחיים לאף אחד. וזה ממש לא מחשבות אובדניות, הכוונה היא לא להתאבד.
פשוט להסתכל רגע על הכל מהצד, בלעדיי, מה היה קורה. 
סתם מעניין אותי... מחשבה קטנה שלי שרציתי לפרוק חח
אני ישמח מאוד אם תגיבו, תגידו מה דעתכם.
12 תגובות
אני או הם?
29/06/2013 14:14
אנונימיץ
זאת אני או לא? אין לי מושג... אולי זאת אני שנוטה לדיכאון, או הם נוטים לדכא?
אני לא יאשים אף אחד כי אני לא בטוחה ולא יודעת, זה גם משהו שאי אפשר לנחש.
אבל זה לא בא בבת אחת, זה בה בגלים, יש לי גלים של דיכאון.
אני מרגישה שאני לא חשובה להם מספיק, קשה לאהוב אותי? זה באשמתי? מה עשיתי לא נכון?
 אולי בחרתי לא נכון? 
אני מרגישה בחוץ, לא חלק של שום דבר.
אולי אני צריכה שינוי, אולי אני צריכה שינוי בסביבה.
אני נשארת איפה שאני, מחכה שיבוא איזה נס, אני גם כועסת על עצמי שאני מבקשת שיפור כשיש אנשים שסובלים הרבה יותר ממני.
זה הגיוני שאני פשוט לא יכולה להמצא חן בעיני בנים? לא בתור שום דבר? זה מייאש.
3 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
no music=no life


עצוב אבל זה ככה


\:


הלוואי שהן היו...


מחכה ליום הזה


)=


just cute


חבל שלא כולם מבינים...


כל כך אני